את תמשיכי ללכת בדרך שלך, בדרך שהיא הייעוד שלך, את תעשי רק מה שאת אוהבת ומאמינה בו. גם אם נניח ויש ערפל, את לא בהכרח יודעת או רואה בברור את היעד אליו את צועדת, תסתכלי מעט למטה וקדימה ותלכי בצעדים קטנים, תסמכי על עצמך. גם אם לא כולם יהיו מוכנים לצעוד איתך, וגם אם לא כל אחד או אחת מתחברים לדרך שלך, זה בסדר, גם את לא הולכת וצועדת על כל אחד או אחת. לפעמים גם לוקח זמן למישהו או מישהי להתבשל, כי הם צריכים לעבור איזושהי דרך בעצמם. זה בסדר, את בסדר. את תמשיכי ללכת בדרך שלך, את תעשי רק מה שאת אוהבת ומאמינה בו. …
בתור עצמאית, לפעמים יש תקופות לא פשוטות, עכשיו זאת תקופה כזאת. זה בא בגלים, עכשיו זה גל כזה שפתאום הקליניקה התרוקנה (תהליכים מדהימים הסתיימו וזה ממש מרגש 
) וצריך למלא אותה וזה לא בהכרח הולך חלק. נתתי לזה קצת להשפיע עלי, וזה הוריד את המוטיבציה ולכן גם נעלמתי מעט מהרשתות החברתיות. אבל יודעות מה, המוטיבציה שלי כל כך חזקה כי זה בעצם אומר להיות אני, לעשות את מה שאני אוהבת ומה שאני הכי מאמינה בו- לעזור לאנשים לשפר את מערכת היחסים שלהם עם אוכל והגוף. אין לי ספק שהתקופה הבאה תהיה של שגשוג והקליניקה תתמלא 
..
את האמונה הזאת בדרך אפשר לקחת לכיוון של אכילה אינטואיטיבית/נון-דיאט, לא משנה מה קורה לנו, איזו תקופה עוברת עלינו, האותות של הגוף תמיד פה ויכווינו את הדרך, צריך "רק" להקשיב ולכבד
אשמח לשמוע מכן על תקופות כאלו, של חוסר מוטיבציה, של חוסר הקשבה ל"אני", מכירות את זה? איך אתן חוזרות לעצמכן?
(נכתב בלשון נקבה ופונה לשני המינים)
קרדיט לצלמת המוכשרת- מיכל לנג
