אחד הערכים שאני הכי מאמינה בהם ומנחים אותי לאורך החיים בכל רמה אפשרית זה צמיחה 
משתפת אתכן/ם במספר שיעורים שלמדתי ועדיין לומדת:
אני לומדת להגיד “לא” כדי לא לפעול ממקום של ריצוי. ריצוי זה אקט שמשאיר בנו תחושה של ריקנות.
אני לומדת מהי אוטונומיה- איך אנחנו יכולים להיות במקום של בחירה בתוך המגבלות/אילוצים הקיימים (קורונה אהם אהם). חשוב שנדע להבחין איפה יש לנו שליטה ואיפה אין, ועל פי זה לבחור כיצד לפעול. 
אני לומדת לא לפחד לעזוב מקום שלא נכון לי יותר על מנת להגשים את עצמי. כשאנחנו נשארים במקום שלא נכון לנו, אנחנו אומנם נשארים עם ה”מוכר” וה”רגיל” אבל אנחנו מייצרים תסכול שהולך וגובר עם הזמן.
אני לומדת להכיר ולהביע את הרגש “כעס”, רגש שבקושי היה לו מקום אצלי. כשאנחנו לא נותנים מקום לרגשות שלנו האנרגיה תתפרץ החוצה או תחלחל פנימה באופן כזה שכנראה יצור נזק.
אני לומדת להציב גבולות לעצמי ולאחרים. ללא הגבולות האלו ששומרים עלינו אנחנו מאבדים את עצמנו ולעיתים אף נפגעים. הצבת גבולות מחזקת ונותנת תחושת ביטחון.
אני לומדת לקבל את עצמי ואת השינויים שאני עוברת- אם זה שינויים פיזיים או מנטליים. לקבל את העובדה שאנחנו משתנים תמידית ולהוקיר תודה על מה שיש לנו היום.
אני לומדת לצאת מאיזור הנוחות שלי. הו כמה יצאתי מאזור הנוחות השנה 
האמת, תמיד הייתי כזו, יוצאת מאזור הנוחות על מנת להתקדם למקום שאני מאמינה שהוא נכון יותר ואני יכולה להיות גרסה טובה יותר של עצמי. כמובן שיש צורך באיזון בין להיות באיזור נוחות לבין לדעת לצאת ממנו, וגם לדעת עד כמה רחוק לצאת ממנו.
אני לומדת לא לקחת כמובן מאליו את מה שיש לי בחיים- החיים בעת הקורונה העצימו עבורי את הדברים הלא מובנים מאליהם שיש לי בחיים. אם זה הזכות להמשיך להתפרנס מעיסוק שנותן לי משמעות ואושר ואם זה מערכות היחסים שיש לי בחיים.
שימו 
את רוב השיעורים האלו אפשר להקביל ולקשר לנון-דיאט- ככל שאנחנו יותר דואגים ל-wellbeing שלנו, כך אנחנו מאושרים יותר וכך אנחנו מחוברים יותר לעצמנו, לצרכים שלנו, וגם יש לנו פחות צורך לפצות עם אכילה רגשית או כל התנהגות מפצה אחרת. מאחלת לכולנו שנה של אהבה, קבלה, שחרור וצמיחה 
אוהבת 
