״אני עצלנית״
״אני דחיינית״
״אני בן אדם לחוץ״
״אני בן אדם חלש״
האם אתן מזדהות עם משפטים כאלו? אני לא. משפטים כאלו צורמים לי, כל פעם מחדש כשאני שומעת מישהי או מישהו מתבטאים כך. זה צורם לי ואפילו מכעיס אותי כשמישהו אחר אומר משפטים כאלו על אחרים. שימוש בשפה כזו מגיעה מחשיבה מכלילה ומגדירה ובסופו של דבר משתרשת כאמונה. ממש כאילו יצרתן סטיגמה כלפי עצמכן והסטיגמה מתחילה להגשים את עצמה.. במקום להשתמש בשפה מכלילה ומגדירה אני ממליצה להתבונן על הסיטואציה כאל קושי כלשהו, גם אם כרגע אנחנו לא מבינים מה הקושי.. הוא קיים.
אז בואו תחזרו אחריי:
״אני חווה קושי ולכן יש דברים שאני עצלה לבצע״
״אני חווה קושי ולכן יש משימות שאני דוחה״
״אני חווה קושי ולכן אני מרגישה לחץ״
״אני חווה קושי ולכן אני מרגישה פחות חזקה״
הקשיים שלכן לא מגדירים אתכן. שפה חומלת בעצם מייצרת מרחב להתבוננות ולמידה, היא מייצרת מרחב לשינוי וצמיחה. בואו נהיה חומלות יותר כלפי עצמנו, נשים לב לשפה ולשיח הפנימי וכך נאפשר לעצמנו לצמוח 
…
(הפוסט נכתב בלשון נקבה אך פונה לשני המינים)
